שמות, פרק כ״ו, פסוק ל״א

תארו לעצמכם שאתם הולכים בתוך ארמון מפואר, ופתאום אתם מגיעים לווילון מלכותי ועצום שמסתיר את החדר הכי חשוב וסודי בארמון. בדיוק כך היה במשכן. בלב המשכן עמדה מחיצה מיוחדת שנקראת פָרֹכֶת. התפקיד שלה היה להבדיל ולהפריד בין האזור שבו הכהנים עבדו בכל יום, לבין קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר שבו שרתה השכינה של ה'. משמעות המילה פרוכת היא כמו הפסקה, כי היא בעצם חילקה את החלל הגדול של המשכן לשני חלקים שונים.

הפרוכת הייתה עשויה מחוטים מיוחדים ויקרים בצבעים של תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ, כאשר המילה שש מתארת חוטי פשתן. כל החוטים האלה היו מׇשְׁזָר, כלומר קלועים ומסובבים יחד. כל חוט באריג היה מורכב מהמון חוטים דקים יותר שחוברו יחד לחוט אחד עבה וחזק במיוחד של עשרים וארבעה חוטים.

האריגה של הפרוכת נעשתה בשיטה מיוחדת וחכמה שנקראת מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. זו לא הייתה סתם רקמה שרואים רק מצד אחד, אלא אומנות שבה הציורים נארגו ממש לתוך הבד עצמו, כך שאפשר היה לראות אותם משני הצדדים. ומה היו הציורים האלה? על הפרוכת נארגו כְּרֻבִים, שהם צורות של בריות וחיות שונות. הציורים האלה רמזו למי שעמד בחוץ על הכרובים האמיתיים מזהב שנמצאים ממש מעבר לפרוכת, בתוך קודש הקודשים.

הפרוכת המפוארת הזו הייתה קטנה יותר מהמסך שעמד בכניסה למשכן, ולכן היא הייתה תלויה על ארבעה עמודים בלבד. העמודים האלו עמדו על בסיסים עשויים מכסף טהור. הכסף הוא מתכת חשובה ויקרה, והצבע הלבן והנקי שלו מזכיר את הטהרה והסליחה של יום הכיפורים. זהו היום היחיד בשנה שבו מותר היה לכהן הגדול לעבור את הפרוכת, כשהוא לבוש בבגדים לבנים ונקיים, ולהיכנס אל קודש הקודשים.