יצא לכם פעם לבנות אוהל גדול ולחשוב מראש לאיזה כיוון יפנה הפתח שלו? גם למשכן היה כיוון מתוכנן וברור מאוד. פתח הכניסה תמיד פנה לכיוון מזרח, ולכן הצד הנגדי נחשב לחלק האחורי של המבנה. התורה קוראת לחלק הזה וּלְיַרְכְּתֵי, שזה פשוט הסוף או הצד האחורי של האוהל.
הכיוון של הקיר האחורי מוגדר במילה יָמָּה, כלומר לכיוון מערב. למה משתמשים במילה ים כדי לתאר את כיוון מערב? כי בארץ ישראל הים הגדול נמצא בצד מערב, וכך הטבע המקומי שלנו השפיע על השפה העברית.
כדי לסגור את האוהל מאחור, ה' מצווה תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים. הקרשים האלה זהים לגמרי לקרשים האחרים של המשכן. כיוון שכל אחד מהם הוא ברוחב של אמה וחצי, ששת הקרשים יחד יוצרים קיר ברוחב של תשע אמות. מכיוון שהרוחב הפנימי של המשכן צריך להיות בדיוק עשר אמות, נשאר רווח קטן בשני הקצוות. כדי להשלים את החסר, הוסיפו בפינות עוד שני קרשים מיוחדים. הקרשים האלה גם השלימו את הרוחב הפנימי בדיוק למידה הנכונה, וגם דאגו שהפינות של המשכן ייראו מרובעות ומושלמות מבחוץ. כדי שכל הקיר הזה יעמוד חזק ויציב, היו חותכים את החלק התחתון של הקרשים לצורה של יתדות שנכנסו בדיוק למקום שלהן.