תארו לעצמכם שאתם מקבלים משימה להכין את האוהל המפואר והחשוב ביותר בעולם. כאשר בני ישראל בנו את האוהל המיוחד לה׳, הם נצטוו להכין עֶשֶׂר יְרִיעֹת, שהן כמו שמיכות ענקיות ויפהפיות. היריעות האלה היו כל כך חשובות, עד שהן נקראות במילים וְאֶת־הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה. למה קוראים ליריעות עצמן משכן? כי הן היו הגג המיוחד ששמר על ארון הברית, ומתחתן ה׳ שכן בתוך האוהל. המספר עשר אינו מקרי, הוא מזכיר לנו את עשרת הדיברות, וגם את עשר הפעמים שה׳ דיבר כשהוא ברא את העולם.
ממה הכינו את היריעות האלה? מחוטים מיוחדים: שֵׁשׁ הוא חוט פשתן בצבע לבן, ועליו הוסיפו חוטי צמר בצבעים של תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי, שהם כחול, סגול ואדום. המילה מׇשְׁזָר מגלה לנו ששזרו וסובבו את כל סוגי החוטים האלה יחד לחוט אחד מורכב וחזק.
על היריעות האלה הופיעו כְּרֻבִים, שהם צורות מיוחדות שנראו כמו פנים של תינוקות. אבל הצורות האלה לא נתפרו על הבד בסוף העבודה. התורה קוראת לזה מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, שזו אומנות מדהימה שבה האומן חושב ומתכנן מראש איך לארוג את הציור ממש בתוך הבד עצמו. והחלק הכי מפליא באומנות הזו הוא שמשני הצדדים של אותה יריעה ראו ציורים שונים לגמרי, למשל אריה מצד אחד ונשר מהצד השני.