שמות, פרק כ״ו, פסוק ב׳

פרשת תרומה

Exodus 26:2Sefaria

אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכׇל־הַיְרִיעֹֽת׃

יצא לכם פעם לבנות אוהל גדול משמיכות ולנסות למתוח אותן כך שיכסו הכל בצורה מושלמת? כשבנו את המשכן, ה' ביקש שהכל יהיה מדויק להפליא, עד לחוט האחרון. התורה משתמשת במידה שנקראת אַמָּה, שזהו האורך שבין המרפק לקצה האצבעות של אדם מבוגר. היריעות, שהן הבדים הגדולים שכיסו את המשכן מבפנים, היו באורך של עשרים ושמונה אמות. איך זה הסתדר על המבנה? הגג של המשכן היה ברוחב של עשר אמות. כשפרסו את היריעה, נשארו תשע אמות שגלשו וירדו מכל צד. מכיוון שהקרשים של המשכן היו בגובה של עשר אמות, היריעה כיסתה כמעט את הכל, והשאירה רק אמה אחת גלויה למטה. בחלק התחתון הזה הציצו האדנים, שהם בסיסי הכסף שעליהם עמדו הקרשים.


התורה כותבת את המילה בָּאַמָּה כדי לרמוז שהשתמשו כאן במידת אמה מיוחדת, קצת יותר גדולה מהרגיל. בגלל שהמידה הזו לא הייתה מוכרת לכולם, היה חשש שאם כמה אנשים יארגו את הבדים באותו זמן, המידות לא יצאו בדיוק אותו הדבר. לכן התורה מדגישה את המילה הָאַחַת. ההוראה הייתה לארוג קודם כל יריעה אחת מושלמת, והיא שימשה כדוגמה לכל שאר היריעות, כדי שכולן יהיו שוות לחלוטין. המילה הזו גם מלמדת שהיריעה הייתה צריכה להיות ארוגה כחתיכה אחת רציפה. אם חוט היה נקרע במהלך העבודה, האומנים היו חייבים לקשור אותו מיד כדי לשמור על השלמות של הבד, ומכאן למדו חכמים את האיסור לקשור קשרים בשבת.


מעבר לדיוק, היה כאן מראה מרהיב. כשאנשים עמדו בתוך המשכן והביטו למעלה, היריעות הגדולות והקרסים שחיברו אותן נראו ממש כמו שמיים זרועים בכוכבים. ליצור יריעה בודדת כל כך ענקית היה פלא של ממש, שמזכיר את האופן שבו ה' פרס את השמיים מעלינו.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק א׳
פסוק ג׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.