תחשבו רגע שאתם בונים קיר מקרשים גבוהים מאוד של עץ. איך אפשר לוודא שהקיר יישאר יציב וחזק, והקרשים לא יפלו או יזוזו הצידה? בשביל זה היו במשכן קורות עץ ארוכות מיוחדות. התורה קוראת לקורות האלה בריחם, כי המילה מזכירה מישהו ש"בורח" ורץ מקצה אחד של הקיר לקצה השני, וככה הקורות מחברות את כל הקרשים יחד לשורה אחת ישרה.
על כל קיר היו חמישה בריחים, והם סודרו בצורה חכמה מאוד. על הקרשים מבחוץ היו טבעות. למעלה הושחלו שני בריחים שהגיעו כל אחד מהקצה ונפגשו באמצע, ולמטה הושחלו עוד שני בריחים באותו אופן. אבל מה עם הבריח החמישי? הוא היה הבריח האמצעי, והוא לא עבר בתוך טבעות מבחוץ. במקום זה, חוררו חורים ממש בתוך העובי של הקרשים עצמם. הבריח האמצעי היה חתיכה אחת ארוכה שעברה ממש בתוך החלל של הקרשים לאורך כל הקיר, וזה נתן למבנה חוזק פנימי עצום. כדי שהכל יהיה גם חזק וגם מפואר, ציפו את כל קורות העץ האלו בזהב.