שמות, פרק כ״ו, פסוק ל״ו

תארו לעצמכם שאתם בונים אוהל ענק ומפואר. איך תסגרו את הפתח שלו כדי לשמור על מה שבפנים? במשכן, הכניסה שעמדה בצד מזרח לא נשארה פתוחה, אלא כוסתה בוילון מיוחד. הוילון הזה נקרא מָסָךְ. המילה הזו מזכירה לנו סכך או הגנה, כי התפקיד של הוילון היה לסוכך ולהגן על המקום הקדוש. המסך היה גדול מאוד, בצורת ריבוע, והוא נשזר מעשרים וארבעה חוטים יפים. היו בו חוטי צמר צבועים בצבעים של תְּכֵלֶת, וְאַרְגָּמָן וגם וְתוֹלַעַת שָׁנִי שהוא צבע אדום, יחד עם חוטים של וְשֵׁשׁ שזהו פשתן לבן.

מי שהכין את הוילון נקרא רֹקֵם, והוא עשה עבודת מחט שנקראת מַעֲשֵׂה רֹקֵם. בניגוד לוילון הפנימי של המשכן שהיו עליו ציורים של מלאכים, על המסך שבפתח לא רקמו מלאכים. עבודת הרקמה כאן הייתה כזו שהציור נראה בדיוק אותו הדבר משני הצדדים של הבד. למה המסך הזה היה פשוט יותר מהוילון הפנימי? בגלל המיקום שלו. הוא עמד בפתח, בדיוק באמצע בין החוץ לבין הפנים הקדוש. לכן, גם הבסיסים שעליהם עמדו העמודים של המסך היו עשויים מנחושת שמתאימה לאזור הכניסה.