יצא לכם פעם לבנות אוהל שמיכות בבית? בדרך כלל, את השמיכה החזקה ביותר נשים מבחוץ כדי שתשמור על האוהל. כך בדיוק היה במשכן. מעל היריעות הפנימיות והמפוארות, פרסו אוהל מגן שעשוי מיריעות של שיער עיזים.
המידה של כל יריעה הייתה שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה. האורך הזה תוכנן בקפידה, והיריעות האלו היו ארוכות בשתי אמות מהיריעות הפנימיות. מכיוון שהגג של המשכן היה ברוחב של עשר אמות, נשארו עשר אמות של בד שירדו למטה וכיסו כל צד. התוספת הזו באורך נועדה לכסות את החלק התחתון של קרשי המשכן, וכך הבד החיצוני הגיע בדיוק עד לאדני הכסף שעליהם עמדו הקרשים.
אגב, אם נסתכל על המילה הָאַחַת, נגלה סוד קטן בשפה. במקור היא הייתה אמורה להיכתב "אחדת", אבל בגלל שהאותיות דל"ת ותי"ו נהגות מאותו מקום בפה וקשה להגיד אותן ברצף, האות דל"ת הושמטה כדי שיהיה לנו קל ונוח יותר לקרוא.
בסך הכול היו למשכן לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת, כלומר אחת עשרה יריעות של שיער עיזים. מכיוון שאחת עשרה הוא מספר אי זוגי, כאשר יתפרו ויחברו אותן בהמשך לשתי קבוצות של אוהל גדול, הקבוצות לא יוכלו להיות שוות בגודלן.