תארו לעצמכם שאתם אוספים חומרים כדי לבנות משהו מיוחד, ופתאום כולם מביאים לכם כל כך הרבה דברים, עד שאתם ממש צריכים לבקש מהם להפסיק. זה בדיוק מה שקרה כשבני ישראל הביאו תרומות לבניית המשכן. הם הביאו כל כך הרבה, עד שהצטבר שפע עצום של חומרים. כשקוראים את מה שקרה שם, מופיעה פעמיים המילה מלאכה, אבל בכל פעם הכוונה היא למשהו קצת אחר. המילה הראשונה, וְהַמְּלָאכָה, מתארת את כל חומרי הגלם והתרומות שהאנשים הביאו. לעומת זאת, המילים לְכָל־הַמְּלָאכָה מתארות את עבודת הבנייה עצמה, כלומר מה שהאומנים עשו עם החומרים האלה. אבל רגע, יש כאן משהו מעניין. מצד אחד נאמר שהחומרים היו דַיָּם, כלומר הייתה לאומנים בדיוק הכמות המספיקה שהם היו צריכים כדי לבנות. מצד שני נאמר וְהוֹתֵר, שזה אומר שנשארו להם עודפים. איך זה הגיוני? התשובה היא פשוטה. השפע הגדול איפשר לאומנים לעבוד ברוגע. כשיש קצת יותר חומר ממה שצריך, הפועלים לא צריכים לדאוג שפתאום יחסר להם זהב או עץ באמצע העבודה, והם יכולים להכין את הכלים היפים ביותר למשכן בלי פחד שייגמר להם.
שמות, פרק ל״ו, פסוק ז׳
פרשת ויקהל
וְהַמְּלָאכָ֗ה הָיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכׇל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.