שמות, פרק ד׳, פסוק כ׳

יצא לכם פעם לצאת למסע ארוך ולדעת שהחיים שלכם עומדים להשתנות לגמרי? תארו לעצמכם איזה אומץ צריך כדי לעזוב בית שקט ורגוע ולצאת למשימה ענקית של הצלת עם שלם. משה רבנו מתחיל את המסע שלו, והוא לוקח איתו אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו. המילה בנים כתובה ברבים, כי עכשיו כבר נולד למשה בנו השני, אליעזר. צפורה אשתו מוזכרת לפני הילדים, כי הם היו עדיין קטנים מאוד והיא החזיקה אותם בחיקה. משה מביא את משפחתו למצרים כדי להראות לעם ישראל שיש לו אמונה חזקה וביטחון מלא בה', ושהגאולה באמת מתקרבת. כדי שהנסיעה תהיה חלקה ונוחה לצפורה אחרי הלידה, משה מושיב אותם עַל הַחֲמֹר, בזמן שהוא עצמו צועד ברגל לצידם. המפרשים מסבירים שזה לא היה סתם חמור, אלא אותו חמור מיוחד שעליו רכב אברהם אבינו, ועליו גם עתיד לרכוב מלך המשיח. השימוש בחמור מראה את הענווה של משה, תכונה שהופכת אותו למנהיג כל כך מיוחד. למרות שכתוב שכולם חזרו יחד למצרים, בפועל משה הגיע לשם לבדו. במהלך הדרך צפורה והילדים שבו הביתה כדי לא לעכב את השליחות החשובה של ה'. לקראת המפגש המותח עם פרעה, משה מחזיק אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. המקל הזה זכה לכינוי המיוחד הזה כי דרכו ה' עשה ניסים גדולים. משה לא ארז את המטה עם שאר החפצים שלו, אלא החזיק אותו ממש ביד כדי להראות שהוא נחוש ומוכן למשימה. משה לקח את המטה כבר כשהיה בביתו, למרות שזה כתוב רק בסוף, כי בתורה לפעמים הדברים לא נכתבים בדיוק לפי הסדר שבו הם קרו במציאות.