תארו לעצמכם שאתם נמצאים במקום שבו קשה לכם מאוד במשך המון זמן, ופתאום מגיע מישהו ומבטיח שהכל עומד להשתנות לטובה. איך הייתם מגיבים? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במצרים. אחרי שנים ארוכות של עבודה קשה, משה מגיע אליהם עם בשורה משמחת. משה חשש בהתחלה שהם לא יאמינו לו, אבל קרה ההפך הגמור. ברגע שמשה עשה את האותות והמופתים, כולם הבינו מיד שהוא נביא אמת, ולכן נאמר וַיַּאֲמֵן הָעָם.
בזכות האמונה החזקה הזו, הם היו מוכנים להקשיב באמת. המילה וַיִּשְׁמְעוּ מלמדת אותנו שהם הפנימו והבינו שהגיע הזמן שעליו ה' הבטיח עוד לאברהם אבינו. הם שמעו שה' פָקַד אותם, כלומר זכר אותם והחליט שהגיע זמן הגאולה. בנוסף, ה' ראה את עָנְיָם, שזו מילה שמתארת את הסבל והקושי שלהם. ה' ראה את כל מה שעבר עליהם, והבטיח שמעכשיו העין שלו תשמור עליהם ותגן עליהם.
כשבני ישראל שמעו את הבשורות הטובות האלה, הם רצו להגיד תודה מכל הלב. לכן הם עשו שתי פעולות של כבוד והודיה לה'. קודם כל וַיִּקְּדוּ, שזה אומר שהם הרכינו את הראש ואת החלק העליון של הגוף כלפי הרצפה. מיד אחר כך וַיִּשְׁתַּחֲווּ, שזה אומר שהם השתטחו עם כל הגוף על הארץ. הפעולה הכפולה הזו הייתה בעצם תודה כפולה לה': תודה אחת על כך שהם עומדים לצאת לחירות, ותודה שנייה על כל הטוב שה' מבטיח לתת להם בעתיד.