מעמד הסנה הבוער מגיע לנקודת הכרעה. ה' מצייד את משה באותות פלאיים כדי לשכנע את עם ישראל בבשורת הגאולה. הדו־שיח הקצר בפסוק טומן בחובו רבדים עמוקים של פסיכולוגיה, סמליות והנהגה.
שאלת ה' מַה־זֶּה בְיָדֶךָ מעוררת תמיהה, שהרי הכל גלוי לפניו. רוב הפרשנים מסכימים כי אין זו שאלת בירור, אלא אמצעי רטורי. ה' ביקש למקד את תשומת לבו של משה בחפץ הפשוט שבידו, כדי להעצים את הפליאה מהנס שעתיד להתחולל [אור החיים, קאסוטו, העמק דבר]. בדומה לאדם השואל את חברו: "האם אתה מודה שזו אבן פשוטה?", ורק לאחר ההסכמה הופך אותה לעץ [רש"י, שד"ל, מזרחי, שפתי חכמים]. יש שרואים בשאלה זו פשוט פתיחה טבעית לשיחה [ביאור יש"ר].
הכתוב משלב כאן רמז חזותי, כאשר המילים "מה זה" נכתבות במילה אחת – מזה. עובדה זו הובילה לגישה פרשנית הרואה בשאלה תוכחה סמויה. ה' רומז למשה: מִזֶּה שבידך, כלומר מהטענה שהחזקת בה כשאמרת שעם ישראל לא יאמין לך, אתה עתיד ללקות [רש"י, מנחת שי, רבנו בחיי, משכיל לדוד]. משה נחשד בכך שחשד באנשים כשרים, ועל פי הכלל "החושד בכשרים לוקה בגופו", נענש מיד לאחר מכן בצרעת [פרדס יוסף]. העונש הכפול, פחד מהנחש וצרעת, בא כנגד שתי אמירותיו השליליות של משה: "לא יאמינו לי" ו"לא ישמעו בקולי" [ברכת אשר]. בנוסף, המילה "מזה" רומזת לתפקיד הכהן (המזה את הדם), תפקיד שמשה הפסיד לטובת אהרן אחיו בשל סירובו לקבל את השליחות [פרדס יוסף].
תשובתו הקצרה של משה – מַטֶּה – פותחת פתח להבנת סמליות האות. המטה לא נועד לחזק את אמונתו של משה עצמו, שכבר חווה את התגלות הסנה, אלא נועד לשמש כלי הוכחה עבור העם [אבן עזרא]. המטה הפשוט מזכיר למשה שאם יסרב לשליחות, ה' יכול לבצע את רצונו גם באמצעות חתיכת עץ דוממת [קיצור בעל הטורים].
המטה מסמל כוח, משענת ושלטון. הפיכתו לנחש, החיה המאיימת והאויבת לאדם, ממחישה כי ה' שולט על כוחות הטבע ועל משענות האדם. הוא מסוגל להפוך את המשענת לאויב, ואת האויב למשענת צייתנית [רש"ר הירש].
הפרשנים מציעים מספר רבדים סמליים למטה ולנחש:
במישור הלאומי, המטה הזקוף מסמל את קומתם הגבוהה של ישראל בימי האבות. הפיכתו לנחש רומזת לשפלותם בגלות מצרים, שבאה עליהם בעוון לשון הרע, וחזרתו למטה מבטיחה את שיבתם לגדולתם [כלי יקר].
במאבק מול מצרים, הנחש הנושך מסמל את פרעה ואנשיו המצרים את ישראל, בעוד חזרתו לעץ יבש מסמלת את אובדן כוחם העתידי [הדר זקנים]. כאשר משה גדל בארמון, פרעה היה עבורו כמו מטה דומם. כשברח למדיין, פרעה הפך לנחש המבקש להכישו. כעת, ה' מבטיח לו שאם יאחז בנחש באומץ, פרעה ישוב להיות כעץ חסר אונים בידו [אלשיך].
במישור האישי של משה, המטה מייצג את משה עצמו: משענת של זקן, מקל של רועה, ומטה של מנהיגות. הפיכת הנחש בחזרה למטה מסמלת את יכולתו של משה לכבוש את יצריו החומריים ולהתעלות לקדושה [מלבי"ם]. משה אמנם חשש שהעם לא יקבל את מנהיגותו ויעדיף את אהרן, אך אחיזתו בזנב הנחש והפיכתו למטה ממחישה כי אף אם הוא מרגיש כעת כזנב, הוא עתיד להיות הראש ומנהיג הדור [פרדס יוסף].
לבסוף, שילוב אות המטה עם אות הצרעת שבא מיד אחריו, מציג ניגוד עוצמתי: ה' לוקח מטה דומם ונופח בו רוח חיים, ובמקביל לוקח יד חיה ומכה אותה בצרעת הנחשבת כמוות. בכך מוכיח ה' את שליטתו המוחלטת על החיים והמוות [ספורנו].