פגישתם של משה ואהרן במדבר מהווה נקודת מפנה שבה מתאחדים שני האחים לקראת תהליך גאולת ישראל. במעמד זה, משה משתף את אהרן בכל פרטי ההתגלות האלוהית והשליחות שהוטלה עליו, ופורש בפניו את התמונה המלאה של המהלך שעתיד להתרחש.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' כולל את המאמרים והמסרים שנועדו להיאמר לעם ולפרעה [שד"ל], וכן את תיאור מראה הסנה הבוער והשגחת ה' על ישראל [העמק דבר, רבנו בחיי]. מעבר לפשט הדברים, משה מסר לאהרן גם את סוד שם ה' המפורש שהתגלה לו [רמב"ן, רבנו בחיי, העמק דבר]. המילה צִוָּהוּ מצביעה על כך שמשה לא מסר רק את גוף הדברים, אלא גם את ביאורם המעמיק וההנחיות כיצד להבינם, בבחינת תורה שבעל פה [העמק דבר].
תשומת לב מיוחדת מוקדשת למילה כָּל. פרשנים רבים מסבירים שמילה זו מלמדת על כנותו המוחלטת של משה, אשר לא הסתיר מאהרן את העובדה שסירב פעם אחר פעם לקבל את השליחות, וכי בסופו של דבר נשלח בעל כורחו [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, ביאור יש"ר].
לצד המסרים האלוהיים, השיחה כללה גם עניינים אישיים ומשפחתיים. משה סיפר לאהרן על קורותיו בדרך, כולל הבאת אשתו למלון. בתגובה לכך, אהרן הביע צער על עצם הבאת משפחתו למצרים, באומרו כי די בצערם של בני ישראל הנמצאים שם זה מכבר, מה שהוביל להחלטה להשיב את אשת משה לבית אביה [חזקוני]. כמו כן, משה בישר לאהרן כי ה' בחר בו לכהונה בעוד משה יישאר לוי, ובכך דאג להראות לו כבוד כדי שלא תהיה כל הקפדה בלבו [שפתי כהן].
חלוקת התפקידים בין האחים עלתה גם היא בשיחה. יש הסבורים שמשה הודיע לאהרן כי הוא ממונה להיות הדובר מול בני ישראל, בעוד שהשליחות מול פרעה יוחדה בשלב זה למשה לבדו [מלבי"ם]. מנגד, יש מי שמפרש שמשה השתמש במילה שְׁלָחוֹ בלשון יחיד כדי לנסות את אהרן ולבדוק אם יקנא בו על כך שהשליחות המרכזית ניתנה לו. משגילה שאהרן אינו מקפיד כלל, התאחדו השניים ופעלו בלב אחד [אלשיך].
באשר לחלקו השני של הפסוק, וְאֵת כָּל הָאֹתֹת, מבחינה תחבירית יש להבין כאילו חסרה המילה "לעשות", כלומר האותות שמשה צווה לבצע [ביאור יש"ר]. אותות אלו נועדו להיעשות תחילה בפני בני ישראל כדי שיאמינו בשליחות, ורק לאחר מכן תוכננו אותות אחרים שיוצגו בפני פרעה [אבן עזרא].
לאחר שיתוף המידע המלא וההבנה כי עליהם לבצע את המשימה יחדיו, הלכו משה ואהרן למצרים כדי לאסוף את זקני העם, כפי שהונחה משה מראש [ביאור שטיינזלץ, קאסוטו].