ההתמודדות על הנהגת העם ושליחותו של משה מגיעה כאן לידי פתרון מעשי. במקום לחזור על הציווי ללכת למצרים, ה' מתייחס להליכתו של משה כעובדה מוגמרת, ורק מתווה את דרך הפעולה שבה תתבצע השליחות. הפסוק מעצב מבנה תקשורתי היררכי שבו משה הוא מקור ההשראה והסמכות, ואילו אהרן מתפקד כצינור ההבעה הפיזי מול הציבור.
במילים וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם, רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה לְךָ אינה שאהרן ידבר אל משה, אלא שהוא ידבר בשבילך, במקומך או בעבורך. הוכחה לשונית לכך נמצאת בהמשך המשפט "אל העם" – אילו הכוונה הייתה לדיבור המכוון אל משה, לא היה נוסף הציון שאהרן מדבר אל העם. מתוך כך, פסוק זה משמש אבן בוחן לדקדוק המקראי, ומוכיח שצירופים דומים בתנ"ך משמעותם עשייה למען מישהו. מפסוק זה אף ניתן ללמוד שמשה מעולם לא דיבר ישירות עם בני ישראל אלא רק באמצעות אהרן, ולאחר מותו באמצעות אלעזר בנו [אבן עזרא הקצר]. הסיבה לכך היא שעיקר הקושי של משה היה ההתנהלות מול העם, שדרשה הסברים ושכנוע מתמידים, בניגוד לעמידה מול פרעה שבה השכינה דיברה מתוך גרונו של משה באופן ישיר [העמק דבר].
תפקידו של אהרן מוגדר במילים וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה. אהרן משמש כמתווך, המכשיר שדרכו המחשבות הנסתרות שבלב יוצאות אל הפועל באמצעות הברה וצליל [ביאור יש"ר]. תפקידו הוא להסביר ולבאר את כוונת הדברים [העמק דבר], בדומה לתואר המצרי הקדום "פי המלך", שניתן לפקיד בכיר שתיווך בין השליט לנתיניו [קאסוטו]. אהרן אינו מדבר מליבו, אלא משמש כלי שדרכו יוצאים דברי משה לאור [ביאור שטיינזלץ].
לעומת אהרן, מעמדו של משה מוגדר במילים וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים. המילה לֵאלֹהִים מתפרשת כאן במשמעות של שר, שופט ומנהיג [רש"י, רשב"ם, ביאור שטיינזלץ], אשר מורה לאהרן אילו נפלאות לעשות [ספורנו]. הקשר ביניהם מקביל ליחס שבין ה' לנביאו: משה משרה את רוחו על אהרן ושם את הרעיונות בליבו [העמק דבר, ביאור יש"ר].
באשר למשמעות הרוחנית של סידור זה עבור משה, קיימת מחלוקת רעיונית. מחד, יש הרואים בכך מעלה גדולה ועצומה למשה. משה נמשל לנשמה בלתי נראית או למלאך, ואהרן הוא רק הגוף והפה המבטאים את פעולתה [הטור הארוך]. מאידך, יש הסבורים כי משה למעשה הפסיד מהסדר זה. אילו היה מסכים לדבר בעצמו, בני ישראל היו סופגים את הדיבור האלוהי באופן ישיר מכוחו של משה, אך כעת, כשהדיבור עובר דרך פיו של אהרן כאמצעי, עוצמתו של המסר האלוהי פוחתת [מלבי"ם].