לאחר דין ודברים ארוך, ה' חותם את הדיון עם משה ופוקד עליו לצאת לשליחות. למרות מגבלותיו הפיזיות של משה, ה' מבטיח לו סיוע אלוהי צמוד ואינטימי בעצם פעולת הדיבור, תוך התייחסות הן ליכולת הדיבור עצמה והן לתוכן הדברים שייאמרו.
המילה וְעַתָּה משמשת כנוסחת סיכום והכרעה לאחר כל הטענות הקודמות שעלו בשיחה: צא לדרך באופן מיידי וללא כל היסוס נוסף [קאסוטו]. ה' מלווה את הציווי בהבטחה מקיפה: וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ. הפרשנים נחלקו במשמעותה של הבטחה זו, ובשאלה האם היא כוללת ריפוי של מגבלת הדיבור של משה:
הגישה הראשונה גורסת כי ה' מבטיח להכין ולתקן את כלי הדיבור של משה [ספורנו], ואף לרפא את פיו לחלוטין כדי שיוכל לדבר בצחות [חזקוני]. יש המצמצמים זאת וטוענים כי הסיוע יהיה נקודתי: בשעה שמשה ירצה לדבר עם העם על ענייני הגאולה, ה' יעניק לו שפע של מילים יפות ויסיר ממנו את כבדות הפה [העמק דבר].
מנגד, גישה אחרת מפרשת כי ה' כלל לא הבטיח להסיר ממשה את כבדות לשונו [אבן עזרא]. אדרבה, משה נבחר לתפקיד דווקא בשל מגבלה זו, כדי שכאשר ידבר דברים נכונים וברורים, יהיה מובן לכל כי מדובר בנס גלוי ושהדיבור בוקע ממנו מכוח אלוהי, ולא מכישרון טבעי [מלבי"ם]. באופן כללי, הבטחה זו מבטאת את הליווי האלוהי ההדוק לשליחות ולדיבורו של משה [ביאור שטיינזלץ, קאסוטו].
בעוד שהחלק הראשון של ההבטחה עוסק בפתיחת הפה וביכולת הדיבור הפיזית, החלק השני, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, עוסק בתוכן. ה' מבטיח לגלות למשה גנזי חכמה, תורה ומדע [שפתי כהן], ולהעניק לו את הידע הנדרש כדי לדעת מה לומר [העמק דבר, ספורנו].
הפרשנים מציעים שני כיוונים לשוניים ורעיוניים מרתקים לביאור המילה וְהוֹרֵיתִיךָ:
הכיוון הראשון קושר את המילה לשורש י.ר.ה (כמו יריית חץ). כלומר, ה' יורה וישים את הדברים המדויקים ישירות אל תוך פיו של משה, בדומה לאדם היורה חץ למטרה [הדר זקנים, מלבי"ם].
הכיוון השני קושר את המילה לשורש ה.ר.ה (כמו היריון). לפי פירוש זה, ה' בורא במשה בריה חדשה, בדומה לאישה הרה [הדר זקנים]. זהו הביטוי הנעלה ביותר למושג הלמידה: ה' לא רק שם מילים בפי משה, אלא שותל בתוכו רעיון רוחני. רעיון זה נקלט בנפשו של משה וצומח בתוכו באופן טבעי כאורגניזם חי ושלם, ממש כפי שעובר מתפתח ברחם [רש"ר הירש].