תארו לעצמכם שהייתם חולים או פצועים, ובשנייה אחת פתאום הכול היה עובר והייתם מרגישים מצוין. זה בדיוק מה שקרה למשה רבנו ליד הסנה הבוער. אחרי שהיד שלו חלתה במחלה שנקראת צרעת, ה׳ אומר לו הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ, כלומר, להחזיר את היד אל תוך הבגד, קרוב לחזה. הנס הזה בא ללמד את משה שה׳ שולט לא רק בדברים דוממים כמו מקל, אלא גם בגוף האדם, והוא יכול לרפא אותנו ברגע אחד.
כאשר משה מוציא את היד, נאמר וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ. כאן מסתתר סוד יפה: כשהיד חלתה, זה קרה רק אחרי שמשה הוציא אותה החוצה, אבל עכשיו הריפוי קרה עוד כשהיד הייתה בפנים, בתוך הבגד. הסיבה לכך היא שה׳ תמיד ממהר להביא לנו דברים טובים, ברכה ורפואה באופן מיידי, אבל כשמדובר בדברים פחות נעימים הוא מחכה ונותן לנו זמן לתקן את ההתנהגות שלנו. לבסוף, הפסוק אומר וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ. היד של משה לא רק חזרה להיות רגילה ובריאה כמו קודם, אלא הפכה להיות אפילו נקייה וטהורה יותר ממה שהייתה. הנס הזה מראה לנו שאפילו אם ההתחלה נראית קשה, הסוף יכול להיות נפלא ומוצלח.