שמות, פרק ד׳, פסוק ג׳

תארו לעצמכם שאתם מחזיקים ביד מקל עץ פשוט, ופתאום, ברגע אחד, הוא הופך לחיה נושמת וזזה! ה' אומר למשה לזרוק את המקל שלו על האדמה, וברגע שהמקל נוגע בקרקע הוא הופך לנָחָשׁ אמיתי לגמרי. זה לא היה סתם תעתוע, אלא נס מיוחד שבו עץ יבש קיבל חיים. יצא לכם פעם לחשוב למה ה' בחר להפוך את המקל דווקא לנחש ולא לחיה אחרת? הסיבה היא שקודם לכן משה אמר שבני ישראל לא יאמינו לו. כשהוא אמר את זה, הוא בעצם דיבר עליהם לשון הרע. ה' רצה לרמוז למשה בעדינות שזה לא בסדר, ולכן הראה לו את הנחש, שמזכיר לנו את הנחש מגן עדן שהיה הראשון שחטא בדיבור רע. כשזה קורה, וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו, כלומר משה פשוט ברח מפני הנחש. אפשר לשאול: הרי משה ידע שה' נמצא שם ועושה את הנס, אז ממה יש לו לפחד? התשובה היא שזו תגובה אנושית וטבעית מאוד. כשמופיעה פתאום סכנה מבהילה מול העיניים, התגובה הראשונה של כל אדם היא להתרחק ולברוח, אפילו אם הוא יודע שה' שומר עליו.