שמות, פרק ד׳, פסוק ג׳

כאשר ה' מצווה וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, משה מבצע זאת, ומיד כשוַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה המטה הופך בנס מוחלט לבעל חיים ממשי ונושם. הפיכת המטה כך שוַיְהִי לְנָחָשׁ נועדה לרמוז למשה על חטאו בדיבור לשון הרע על העם, בדומה לחטאו של הנחש הקדמוני, וכן לסמל את כוחו האכזרי של פרעה שעתיד להתבטל. למראה הפלא, וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו, כלומר ברח מן הנחש מתוך פחד אנושי טבעי או מחשש שיוכש כעונש על חטאו. ייתכן גם שמנוסתו נבעה מייאוש מגורל השליחות, מחשש שמצבם של ישראל בגלות אבוד ללא תקנה כגורל הנחש.