שמות, פרק ד׳, פסוק ד׳

ה' מצווה על משה לבצע פעולה מסוכנת ולתפוס את הנחש דווקא בזנבו, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ, כדי לדרוש ממנו ביטחון מלא שיחזק גם את לב העם. משה מציית להוראה, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ, אך תופס את הנחש בחוזקה, וַיַּחֲזֶק בּוֹ, פעולה המלמדת כי התגבר לחלוטין על פחדו או שהנחש ניסה להישמט מידו. באותו רגע הנחש שב להיות מקל האחוז במלוא כף ידו, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ, בדיוק כפי שהיה בתחילה. חזרתו של המטה למצבו הקודם מוכיחה את שליטתו המוחלטת של ה' בבריאה, ומפגינה את עליונותו של משה על חרטומי מצרים שידעו רק להרדים נחשים כדי שייראו כמקלות, אך לא לבצע את הפעולה ההפוכה.