קרה לכם פעם שהבטחתם למישהו הבטחה, ופתאום התוכניות שלכם השתנו לגמרי? מה הייתם עושים במצב כזה? אחרי שמשה פגש את ה' בסנה הבוער וקיבל את התפקיד החשוב להוציא את בני ישראל ממצרים, הוא לא יוצא מיד לדרך. קודם כל, הוא חוזר למדין כדי להחזיר את הכבשים. משה ניגש אל יתרו, שנקרא כאן יֶתֶר, שזה פשוט אותו השם בצורה קצת שונה. למה משה בכלל צריך לבקש רשות לעזוב? הרי ה' בעצמו ציווה עליו ללכת! הסיבה היא שמשה הבטיח ליתרו בעבר שלא יעזוב את מדין בלי רשותו. משה זוכר ליתרו את הטוב שעשה למענו כשקיבל אותו לביתו כשהיה בודד, ולכן הוא מתנהג בהכרת הטוב.
משה אומר ליתרו אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה, כלומר, תן לי בבקשה ללכת לבקר את המשפחה שלי ולחזור. משה שומר על ענווה ולא מתגאה בכך שה' בחר בו לעשות ניסים. הוא פשוט אומר וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים, שזה אומר שהוא דואג ורוצה לבדוק מה שלום האחים שלו במצרים. משה גם רצה לדעת אם האנשים שרצו לפגוע בו בעבר עדיין מסוכנים לו. ה' הרגיע אותו ואמר לו שהם כבר לא יכולים להזיק, כי הם איבדו את כל רכושם והפכו לעניים, ולכן אין להם כוח לפגוע בו.
יתרו מסכים מיד, משחרר את משה מההבטחה שלו ומברך אותו בשתי מילים קצרות וחשובות לֵךְ לְשָׁלוֹם. יש הבדל מאוד מעניין בין לומר לאדם "לך לשלום" לבין "לך בשלום". כשאומרים "לך בשלום", זה מתאים לאדם שנפטר וסיים את תפקידו בעולם. אבל כשאומרים "לך לשלום", זו ברכה לאדם חי שיוצא לדרך חדשה, ברכה שיצליח, יגדל ויגיע למטרה שלו. בזכות הברכה המדויקת הזו של יתרו, משה באמת עלה והצליח בשליחות העצומה שלו.