קרה לכם פעם שקיבלתם תפקיד ממש חשוב, אבל פתאום התחלתם לחשוש שאולי לא יקשיבו לכם? זה בדיוק מה שהרגיש משה רבנו. ה׳ מטיל עליו את השליחות הגדולה מכולן, להוציא את בני ישראל ממצרים, אבל משה חושש. הוא שואל את ה׳ במילה וְהֵן, שמשמעותה היא "ואם" או "מה יקרה אם". הוא דואג מה יקרה אם העם לא יאמין לו.
אבל רגע, ה׳ כבר הבטיח למשה קודם לכן שהעם יקשיב לו, אז למה משה עדיין דואג? המפרשים מסבירים שמשה חשב על מה שיקרה בהמשך. ה׳ גילה לו שפרעה מלך מצרים לא יסכים לשחרר את העם מיד. משה דאג שבהתחלה בני ישראל אכן יקשיבו לו, אבל ברגע שהם יראו שפרעה מסרב, האמונה שלהם תישבר. הם יגידו לעצמם שאם משה באמת היה שליח של ה׳, מלך מצרים לא היה מעז לסרב לו. בגלל זה משה חשש שהם יגידו לו לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה', כלומר, הם יחשבו שהוא המציא את הדברים בעצמו ושה׳ לא באמת התגלה אליו.
בנוסף, למשה היה קושי אישי. הוא היה רועה צאן פשוט שהיה לו קושי בדיבור. לכן, כשהוא אומר וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, הוא מתכוון גם ממש לפשט המילים: הוא חשש שהם פשוט לא ירצו להקשיב לקול שלו בגלל שהוא מגמגם. כדי לעזור למשה ולשכנע את העם, ה׳ נותן לו כוח לעשות ניסים מיוחדים. הניסים האלו יוכיחו לכולם, וגם יחזקו את הביטחון של משה בעצמו, שה׳ באמת שלח אותו.