שמות, פרק ד׳, פסוק כ״ז

תארו לעצמכם שאתם פוגשים אח או חבר קרוב שלא ראיתם שנים רבות, איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה למשה ואהרן. אחרי הרבה שנים שהם חיו רחוקים זה מזה, הגיע הרגע המרגש שבו הם עומדים להיפגש כדי להוביל יחד את עם ישראל. באותו רגע ממש שבו ה' דיבר עם משה במדיין, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן שהיה במצרים. זה מראה לנו שגם אהרן היה נביא שקיבל ציווי ישיר מאת ה'. ה' אמר לו לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה, ואהרן יצא מיד לדרך. השניים נפגשו בדיוק באמצע הדרך, בְּהַר הָאֱלֹהִים, שהוא הר סיני. המקום הזה לא נבחר במקרה, ה' כיוון אותם משמים להיפגש בדיוק באותו מקום קדוש שבו התחילה השליחות של משה עם הסנה הבוער. כשאהרן הגיע להר, משה היה כל כך שקוע במחשבות קדושות שהוא בכלל לא שם לב שאחיו מתקרב. לכן כתוב וַיִּפְגְּשֵׁהוּ, כי אהרן ממש נתקל במשה כדי שישים לב אליו. ברגע שבו הם התראו, וַיִּשַּׁק לוֹ. אהרן נשק למשה מתוך אהבה עמוקה ושמחה עצומה. לפעמים אנחנו שומעים על אחים שרבים או מקנאים זה בזה, אבל בין משה ואהרן הייתה רק אהבה טהורה והם בכלל לא קינאו בתפקידים אחד של השני. אהרן, למרות שהיה האח הגדול, הבין כמה משה קדוש וקרוב לה', והוא ניגש אליו ונשק לו מתוך כבוד עצום, ממש כמו תלמיד שאוהב ומכבד את הרב שלו.