יצא לכם פעם להרגיש פחד גדול, ופתאום ברגע אחד הכל נרגע והסכנה חלפה? זה בדיוק מה שקרה לצפורה ולמשה בלילה המותח בדרך למצרים. אחרי שצפורה מיהרה לעשות ברית מילה לבנה כדי להציל את משה, המלאך של ה׳ עזב אותו. המילה וַיִּרֶף מתארת את הרגע המרגיע שבו הסכנה נחלשה ועזבה את משה, והוא ניצל.
באותו רגע של שקט, צפורה הבינה משהו חשוב. המילה אָז מספרת לנו שרק באותו הרגע התברר לה לגמרי למה משה היה בסכנה. היא הבינה שזה קרה רק בגלל שהם התעכבו ולא קיימו מיד את מצוות ברית המילה.
מתוך תחושת הקלה גדולה, היא פנתה למשה ואמרה לו את המילים חֲתַן דָּמִים. היא בעצם אמרה לו: "בעלי היקר, כמעט איבדת את חייך בגלל העיכוב, אבל המצווה החשובה הזו היא מה שהציל אותך". ולמה היא הוסיפה את המילה לַמּוּלֹת בלשון רבים, ולא אמרה פשוט "למילה"? מפני שמצוות ברית מילה מורכבת משני שלבים שונים שחייבים לעשות כדי להשלים אותה. צפורה מיהרה לקיים את שני השלבים יחד, וכך הבינה שהמצווה המלאה והשלמה היא זו ששמרה על חייו של משה.