הנביא המכונה בֶּן־אָדָם נדרש להעביר את מסריו אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל בשפה סמלית ומאתגרת במקום באמירה גלויה. תחילה עליו להציג חִידָה, שהיא עניין סתום ונעלם שנועד לחדד את השכל, ולאחר מכן פתרונה יהפוך למָשָׁל המשתמש בדבר מוכר או פיוטי כדי לתאר את קורות העם. הנבואה מדמה את מלך בבל לנשר הדואה במהירות, כדי להבהיר שהפורענות תכה בעם בקרוב ולא בעתיד הרחוק כפי שחשבו. מנגד, מלכי יהודה מדומים לצמרת ארז גבוהה המבטאת את מעמדם העליון בעולם, יחד עם רמיזה ללבנון המסמל את בית המקדש שממנו נלקחו כלי הקודש בעת לכידתם.
יחזקאל, פרק י״ז, פסוק ב׳
בֶּן־אָדָ֕ם ח֥וּד חִידָ֖ה וּמְשֹׁ֣ל מָשָׁ֑ל אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.