תארו לעצמכם שתי ערים גדולות וחשובות שמנהלות מסחר עם כל העולם. מה לדעתכם קורה כשאחת מהן עומדת ליפול? הנבואה הזו מספרת על העיר צור ועל התגובה שלה לחורבן ירושלים. בניגוד לעמים אחרים ששמחו על נפילת ירושלים מתוך שנאה, אנשי צור שמחו מסיבה אחרת לגמרי. השמחה שלהם הייתה קשורה לכסף ולמסחר, וזה קצת עצוב, כי בעבר שתי הערים האלו היו חברות וכרתו ברית ביניהן.
כשאנשי צור ראו שירושלים נמצאת במצור והבינו שהיא עומדת ליפול, הם קראו הֶאָח, שזו מילת קריאה של שמחה והידד. הם שמחו כי נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים. ירושלים הייתה עיר חזקה ומרכז מסחר ענק שסוחרים מכל העולם היו נכנסים ויוצאים ממנו, ממש כמו דלת גדולה שפתוחה לעמים רבים. אנשי צור המשיכו ואמרו נָסֵבָּה אֵלָי, כלומר, עכשיו כשמרכז המסחר של ירושלים נשבר, כל הסוחרים, הכוח וההשפעה יסתובבו ויגיעו ישירות אליהם. לכן הם הכריזו אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה, מתוך ציפייה שהעיר שלהם תתמלא ותתעשר מאוד מהאוצרות ומהמסחר שיילקחו מתוך החורבן של ירושלים.