יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כששתי ממלכות ענקיות וחזקות נלחמות זו בזו? למי יש יותר סיכוי לנצח? לפעמים נדמה שהצבא הגדול יותר הוא זה שינצח, אבל האמת היא שמי שמכוון את הכל הוא ה'. במאבק הגדול שבין בבל למצרים, ה' מחליט למי לתת כוח וממי לקחת אותו, כדי לעשות צדק בעולם.
כאשר ה' אומר למלך בבל וְהַחֲזַקְתִּי, הכוונה היא שה' ממש אוחז בידו, שומר עליו שלא ייפול ומוסיף לו המון כוח. לעומת זאת, אצל מלך מצרים קורה בדיוק ההפך: וּזְרֹעוֹת פַּרְעֹה תִּפֹּלְנָה. הידיים של פרעה נופלות ומאבדות את כל הכוח שלהן, פשוט כי ה' כבר לא מחזיק אותן. זו לא סתם חולשה קטנה, אלא אובדן כוח מוחלט שאי אפשר לרפא ולתקן.
כל זה קורה כדי להעביר מסר חשוב לכולם: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'. כל העולם יראה ויבין שה' הוא זה שמנהיג את העולם ומשלם לכל אחד כפי מעשיו. ההבנה הזו תקרה בְּתִתִּי חַרְבִּי, כלומר כשה' ימסור את הכוח שלו, שמשול לחרב, לידי מלך בבל. מלך בבל יניף את החרב הזו, וְנָטָה אוֹתָהּ, ממש כמו שמשה רבנו הניף את המטה שלו. הוא יניף אותה אֶל אֶרֶץ מִצְרָיִם, והמילה "אל" כאן היא בעצם כמו להגיד "על". הפעולה הזו על פני כל מצרים מסמלת את השלב הסופי שבו המצרים יאבדו את כוחם לגמרי.