יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק י״א

ה' פותח בשבועה, חַי־אָנִי, כדי להדגיש שאין לו כל רצון לנקום בחוטאים ולהמיתם, אלא הוא חפץ בתיקונם ובחייהם. מטרת העונש בעולם אינה נקמה, אלא ניסיון לעורר את האדם לחזור בתשובה מדרכו הרעה. הניסוח אִם־אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם־בְּשׁוּב רָשָׁע מלמד שגם כאשר נגזר עונש מוות על אדם מסוים, התכלית היא שרשע אחר יראה זאת ויחזור למוטב, שכן חפצו האמיתי של ה' הוא תמיד בחיים. לכן מגיעה הקריאה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ, המבהירה כי החטא אינו גזרת גורל, ובידי כל אדם נתונה האחריות לתקן את מעשיו ולבחור בחיים.