יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק כ״ז

בשבועה אלוהית נחרצת גוזר ה' כליון מוחלט על יושבי הארץ ששרדו, הסבורים כי הם טובים מאחיהם שנהרגו ולכן ראויים לרשת את הארץ. המילים חַי־אָנִי אִם־לֹא משמשות כלשון שבועה, שבעקבותיה מפורט כיצד יושמדו כל הניצולים בהתאם למקום מחבואם כדי שהארץ תישאר שוממה לחלוטין. אלו אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת, המסתתרים בערים חרבות או בערים בצורות שעתידות להיחרב, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ בידי האויב, ואילו וַאֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה, שיברחו לשטח הפתוח שבו לא יימצא האויב, לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאׇכְלוֹ וייטרפו על ידי חיות רעות. המסתתרים במקומות עזים ומבודדים, וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת שהם מגדלים חזקים ומבצרים, וּבַמְּעָרוֹת שהן חפירות תת קרקעיות, ימצאו את מותם במגפה וכך בַּדֶּבֶר יָמֽוּתוּ.