יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק י״ג

משפט האדם נקבע על פי התנהגותו בהווה, ואין הוא יכול להישען על זכויות שאגר בעבר. כאשר ה' מבטיח בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה, אך האדם בוחר לחטוא כי וְהוּא בָטַח עַל צִדְקָתוֹ, הוא משלה את עצמו שמעשיו הטובים הרבים יכפרו על העוול החדש. ביטחון שגוי זה עשוי לנבוע גם מחרטה על צדקתו בעבר בשל משיכתו לתאוות העולם והצער על הזמן שמנע מעצמו לעשות כרצונו. לכן, כאשר הוא חוטא וְעָשָׂה עָוֶל, מובהר כי כָּל צִדְקֹתָו, מילה הכתובה בלשון יחיד אך נקראת ברבים, לֹא תִזָּכַרְנָה ולא יעמדו לזכותו כדי להצילו. בסופו של דבר, וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה בּוֹ יָמוּת, והוא ייענש במוות כגמול ישיר על העבירה הנוכחית שבחר לעשות.