יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק ט״ו

תהליך החזרה בתשובה מתחיל בתיקון העוולות שבין אדם לחברו. הכתוב מפרט את השלבים המעשיים שהאדם עושה כדי לתקן את דרכיו, ואת התוצאה של מעשים אלו.

תחילה, הרשע נדרש לתקן את העבר. המילה חֲבֹל מתפרשת כמשכון או עבוט. הכוונה היא למשכון שנלקח שלא כדין, כגון בגדו של אדם עני, או למשכון שיש חובה מהתורה להשיבו לבעליו בכל יום לקראת שקיעת השמש [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב משתמש בשני פעלים שונים לתיקון הפגיעה הממונית: יָשִׁיב ו-יְשַׁלֵּם. ההבדל ביניהם הוא שהשבה מתייחסת להחזרת החפץ הפיזי עצמו לבעליו, בעוד שתשלום מתייחס לנתינת שוויו הכספי של הדבר שנגזל [מלבי"ם]. לכן, את המשכון הוא יָשִׁיב כמות שהוא, ואת ה-גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם.

לאחר תיקון חטאי העבר, מוצג השינוי מכאן ולהבא: בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל. מעתה ואילך, האדם בוחר ללכת בחוקות התורה המביאות חיים לעושיהן, ונמנע מלעשות עוולות נוספות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].

התוצאה של חזרה בתשובה שלמה זו, הכוללת את תיקון העבר ושינוי הדרך לעתיד, היא ש-חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמֽוּת. גזר הדין שנגזר עליו מתבטל, והוא יזכה לחיים [מצודת דוד].