היחס אל דברי הנבואה עתיד להשתנות מן הקצה אל הקצה, מזלזול ולעג להכרה מוחלטת באמיתותם, אך הכרה זו תגיע מאוחר מדי.
הפרשנים מסבירים את המילה וּבְבֹאָהּ כהתגשמות הרעה והעונש שהנביא התריע מפניהם [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם], או כבואן של הנבואות עצמן [רד"ק]. גישה נוספת רואה בכך את הגעתה של שמועת החורבן [ביאור שטיינזלץ].
באשר למילים הִנֵּה בָאָה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בהבטחה לכך שהפורענות אכן מוכנה ועתידה להגיע בקרוב. עם זאת, יש המפרשים מילים אלו כקריאת הפתעה ותדהמה של העם, שיאמרו: הנה, נבואת הנביא אכן באה והתגשמה [מצודת דוד].
עד לאותו רגע של התגשמות הנבואה, העם התייחס אל דברי הנביא כאל דברי שחוק ולעג, או כאל טקס קבוע ובלתי מחייב של נבואות זעם, ולכן לא האמינו לו ולא שעו לאזהרותיו. אולם, כאשר הפורענות תכה, יתרחש שינוי מהותי: וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם. אז יבינו הכל כי דבר 'ה היה בפיו, וכי נבואתו היא נבואת אמת ולא דברי צחוק [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
למרות ההכרה המאוחרת באמיתות הנבואה, מודגש כי אין בה תועלת מעשית להצלת העם. מכיוון שהם לא עשו תשובה כדי לעכב את הרעה, הרי שבעת בואה כבר אי אפשר לתקן את העבר, והתועלת היחידה שתצמח היא עצם הידיעה הברורה שאכן פעל בתוכם נביא אמת [מלבי"ם].