נבואה זו ניתנת בשעת שבר היסטורית, לאחר חורבן בית המקדש, ביטול המלכות, וגלותם של המלכים האחרונים צדקיהו ויהויכין. וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר נועד להעביר מסר נוקב על שורש האסון הלאומי. ה' פונה אל יחזקאל כדי שיתנבא כנגד מנהיגי העם, המכונים בנבואה "רועי ישראל". הפרשנים מסכימים כי מנהיגים ומלכים אלו הם שגרמו לחורבן ולפיזור העם בגלות, משום שדאגו לעצמם ולטובתם האישית במקום לרעות את צאן ה' כראוי [מלבי"ם, אברבנאל].
הופעת הדיבור האלוהי כעת משרתת שתי מטרות מרכזיות. ראשית, היא נועדה להצדיק את משפטי ה' ולהראות כי עונשם וביטול המלכות הישנה היו צעד ראוי וצודק [מלבי"ם]. שנית, התוכחה הקשה כלפי המנהיגים משמשת כהקדמה הכרחית לנבואות הנחמה והגאולה שיבואו מיד אחריה. בטרם יבטיח ה' את קיבוץ הגלויות מכל הארצות והקמת מנהיגות חדשה, נאמנה וראויה מזרע דוד, עליו להבהיר לעם כי המלכים המושחתים של העבר סיימו את תפקידם ולעולם לא ישובו לשלוט, וכעת ה' בעצמו הוא שירעה וישמור על צאנו [אברבנאל].