לאחר תקופה שבה ה' מסלק את המנהיגים המושחתים, מרפא את העם ומשקם את מצבו, מובטחת תקופה חדשה של הנהגה מתוקנת. העם יונהג על ידי מנהיג יחיד ומסור, שידאג לצרכיהם ולא לטובתו האישית [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי המילים אֵת עַבְדִּי דָוִיד אינן מתייחסות לדוד המלך ההיסטורי, אלא למלך המשיח שעתיד לקום מזרעו בעת הישועה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, חומת אנך]. הבטחה זו, וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד, משמעותה שה' יעמיד מנהיג שינהיג את העם במשפט צדק [מצודת דוד]. הבחירה בדימוי זה נובעת מכך שדוד היה רועה צאן בתחילת דרכו, והדבר מסמל מנהיג שיפרנס את צאנו ויפקח על שלומם, ולא ינצל את מעמדו למען עצמו [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק כופל את לשונו: הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה. כפילות זו מתפרשת בשני אופנים המשלימים זה את זה. גישה אחת רואה בכך חזרה שנועדה להדגיש כי מנהיג זה לבדו יהיה המושל והשליט הבלעדי עליהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את הכפילות כתיאור של תהליך הדרגתי בהנהגת העם. בשלב הראשון, הוּא יִרְעֶה אֹתָם, המנהיג מבית דוד יכפה על העם עשיית משפט וצדקה. בשלב השני והמתקדם יותר, וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה, העם יקבל את הנהגתו מרצון, ילמד ממנו, והוא יהפוך לרועה שלהם מתוך הסכמה מלאה, כנציג הפועל תחת מלכותו של ה' [מלבי"ם].