ההכרה העמוקה בקשר הבלתי ניתן לניתוק בין ה׳ לעם ישראל עתידה להתברר באופן מוחלט. המילה וְיָדְעוּ מתייחסת לידיעה שתתפשט, ובפרט בקרב אומות העולם שיכירו במציאות זו [ביאור שטיינזלץ].
ידיעה זו מורכבת משני צדדים המשלימים זה את זה. הצד הראשון הוא כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם, כלומר הכרה בכך שה׳ נמצא עמהם, מציאות שבאה לידי ביטוי בהשראת השכינה, בנסים ובנבואה שדבקים בעם [מלבי"ם]. הצד השני הוא וְהֵמָּה עַמִּי, הכרה בכך שישראל הם העם החביב והאהוב על ה׳ [מצודת דוד], והם מצדם דבקים בעבודתו [מלבי"ם].
חיבור ההדדי הזה מוביל לעילוי רוחני של העם. מתוך הדבקות בה׳, בני ישראל מתעלים ממדרגה מטפורית של צאן למדרגה עליונה של אדם. התעלות זו מדגישה כי האדם העובד את ה׳ ניצב במדרגה רוחנית גבוהה מזו של אדם רגיל, ממש כפי שהאדם ניצב מעל בעלי החיים [מלבי"ם].