ה' מכריז על התערבותו הישירה כמשכין צדק בתוך העדר. במילים הִנְנִי אָנִי מדגיש ה' כי הוא המושל על כולם, והוא זה שייקח על עצמו את עשיית המשפט [מצודת דוד].
המשפט ייערך בין שֶׂה בִרְיָה, מילה שמשמעותה הדקדוקית היא בריאה [מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], כלומר כבשה שמנה [מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק] וחזקה [רש"י], לבין שֶׂה רָזָה, כלומר כבשה כחושה וחלשה [רש"י, מצודת ציון].
הפרשנים מסבירים כי ה' עתיד לעשות צדק ולשפוט את הכבשה השמנה והחזקה אשר מזיקה לכבשה הרזה [מצודת דוד]. תיאור זה משמש כמשל לחברה האנושית, ומבטא את משפטו של ה' בין האדם העשיר לבין האדם העני [רד"ק].