ה' פונה ישירות אל העדר עצמו ומכריז על משפט אלוהי שיתקיים בתוך הקהילה, בין הפרטים השונים המרכיבים אותה. פנייה זו נפתחת במילה וְאַתֵּנָה, שמשמעותה פשוטה כ"ואתן", כלומר פנייה ישירה בלשון נקבה אל כבשות העדר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
ההכרזה על המשפט בֵּין־שֶׂה לָשֶׂה משמשת כדימוי למערכת יחסים חברתית מורכבת. הפרשנים מסכימים כי משמעות הדימוי היא הבחנה ומשפט בין החלשים לבין החזקים, המכונים "בעלי אגרופין", אשר מפעילים כוח כלפי החלשים מהם. התוספת לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים באה להדגיש ולהשלים תמונה זו: האילים הם הכבשים הזכרים הבוגרים, והעתודים הם התיישים, זכרי העזים [ביאור שטיינזלץ]. אזכורם נובע מכך שהם החיות החזקות והשולטות ביותר בעדר [רד"ק, מצודת דוד].
מבעד למשל הרועה והצאן משתקפת ביקורת חברתית נוקבת על היחסים בין בני האדם, ועל הפער שבין החוטאים לזכאים [רד"ק]. המשפט האלוהי מכוון נגד העשירים ובעלי הכוח בחברה, אשר מנצלים את מעמדם בדומה לאילים ולעתודים הנדחפים אל המרעה. הם משתלטים בכוח על כל השפע והמשאבים, ואינם מותירים מאומה לעניים ולחלשים [מלבי"ם].