היעדר מנהיגות ראויה מוביל לשרשרת אירועים טראגית, המומחשת באמצעות משל על עדר צאן נטוש. המילה ותפוצינה עניינה פיזור, והפרשנים מסכימים כי הפסוק מתאר תהליך הידרדרות שלבי. הצאן מטבעו זקוק לרועה שישמור על אחדותו, ובהיעדר רועה משגיח ודואג, העדר מתפזר. יציאה זו ממסגרת העדר המוגנת הופכת את הכבשים למועדות לפורענות, שכן הן תועות, מגיעות למקומות סכנה, ושם הן הופכות לטרף.
הפסוק מסיים שוב במילה ותפוצינה, והפרשנים מסבירים כי מדובר בשלב נוסף של פיזור: בעקבות התקפת החיות הטורפות, הצאן נס על נפשו ומתפזר עוד יותר לכל עבר בניסיון לברוח.
מאחורי התיאור עומד רובד סמוי, ומשל זה מכוון לגורלו של עם ישראל [רד"ק]. הצאן הנמסר למאכל לחיית השדה מסמל את העם הנמסר לידי אומות העולם, תהליך המוביל בסופו של דבר לחורבן ולטלטול בגלות.