יחזקאל, פרק ל״ד, פסוק י׳

ה' מתערב באופן ישיר נגד מנהיגי העם המושחתים, במטרה להגן על אנשיו ולשלול מהמנהיגים את כוחם.

כאשר ה' מכריז הִנְנִי אֶל הָרֹעִים, הוא פונה אליהם כדי לשלם להם כגמולם [מצודת דוד]. ה' מבהיר כי הצאן שייך לו, ולכן וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי מִיָּדָם – הוא דורש מהם דין וחשבון על קורות העם [ביאור שטיינזלץ]. המילה וְדָרַשְׁתִּי מבטאת כאן לשון של עונש וגמול [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי ה' יעניש את הרועים על כך שפשעו בתפקידם, לא רעו את הצאן כראוי והפקירו אותו לבז ולטרף [מלבי"ם, רד"ק, מצודת דוד].

העונש המיידי על מחדל זה הוא וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן. משמעות המילה וְהִשְׁבַּתִּים היא ביטול ומניעה [מצודת ציון], כלומר ה' יפטר אותם מתפקידם [ביאור שטיינזלץ] וייקח מידם את המלוכה, השררה והכוח [רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד].

לגבי ההמשך, וְלֹא יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם, קיימת הבנה כפולה. מצד אחד, המשמעות היא שהם פשוט לא ימלכו יותר על העם [רד"ק]. אולם, גישה בולטת בקרב הפרשנים מדגישה כי המילה אוֹתָם מתייחסת לרועים עצמם [רש"י, מלבי"ם]. לפי פירוש זה, המנהיגים לא יוכלו עוד לפרנס ולרעות את עצמם על חשבון העם, לא ישמינו מחלב הצאן ולא יתענגו על גזל העניים [מצודת דוד, רד"ק].

בסופו של דבר, התכלית היא וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם, הצלת העם מידי המנהיגים המנצלים, כדי שהצאן לא יהיה להם עוד למאכל [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].