הקריאה אל מנהיגי העם לשמוע את דבר ה׳ מופיעה כאן בשנית, לאחר שכבר נאמרה שני פסוקים קודם לכן. כפילות זו מוסברת בשתי דרכים: יש הסבורים כי מאחר שהפסוק הקודם האריך בדברים, הכתוב חוזר על המילה לָכֵן כדי לקשר את הדברים מחדש ולהמשיך את הרצף הרעיוני, כפי שמקובל לעיתים בסגנון המקראי [מצודת דוד]. מנגד, גישה אחרת רואה בחזרה זו אמצעי שנועד לחזק ולהדגיש את חומרת העניין. על פי גישה זו, הכתוב אף שינה מעט את הניסוח לעומת הפסוק הקודם, כאשר כאן נוספה ה"א הידיעה למילה הָרֹעִים והושמטה המילה "את" לפני דְּבַר־ה׳ [רד"ק].
פנייה מחודשת זו מציבה את המנהיגים בפני אחריותם הישירה. ההדגשה לָכֵן הָרֹעִים באה להבהיר כי אין להם כל תירוץ או אפשרות לטעון שהסתלקו מתפקידם; הם אלו שנושאים באחריות הבלעדית למצב, ולכן עליהם לשמוע את הגזירה שה׳ גזר עליהם [מלבי"ם]. עם זאת, הקריאה שִׁמְעוּ דְּבַר־ה׳ אינה מהווה רק הודעה על ענישה, אלא טומנת בחובה גם פתח לתקווה: זוהי קריאה למנהיגים הרשעים לחזור בתשובה, לשוב לדרך התורה ולקבל את דבר ה׳, מתוך הבטחה שאם יעשו זאת – ה׳ ירחם עליהם [רד"ק].