מנהיגיהם החזקים של העם אינם מסתפקים בלקיחת המשאבים הטובים ביותר לעצמם, אלא רומסים ומשחיתים את מעט המזון והמים שנותרו עבור החלשים והעניים. הפרשנים מסכימים כי המילה וְצֹאנִי מתייחסת לשאר העם, החלשים שנותרו, אשר נאלצים בעל כורחם לחיות מהשאריות הפגומות. הביטוי מִרְמַס רַגְלֵיכֶם מתאר את המרעה שנרמס, ואילו המילה וּמִרְפַּשׂ עניינה רמיסה בתוך מים הגורמת להם להיות עכורים ומלוכלכים [רד"ק].
הפסוק משתמש בדימוי של צאן כדי לתאר מציאות חברתית קשה. המושלים החזקים לוקחים לעצמם את מיטב הארץ, אך במקביל דורסים מבלי משים את מקורות הלחם והמים של האחרים ומשחיתים את החלק שאמור היה להגיע לידי העניים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. כתוצאה מכך, העם נאלץ להתקיים מדוחק רב וניזון למעשה משאריות המאכל והמשתה שהותירו אחריהם אפילו משרתי המושלים [רש"י, רד"ק].