יחזקאל, פרק ל״ד, פסוק י״ט

המנהיגים החזקים לוקחים לעצמם את מיטב הארץ, ומשחיתים מבלי משים את מעט מקורות המזון והמים שנותרו עבור החלשים. במציאות חברתית קשה זו, וְצֹאנִי, כלומר שאר העם העני, נאלץ בעל כורחו להתקיים מדוחק רב וניזון משאריות פגומות שהותירו אחריהם המושלים ואף משרתיהם. כך הם נאלצים לאכול את המרעה שנרמס, הוא מִרְמַס רַגְלֵיכֶם, ולשתות מים עכורים ומלוכלכים כתוצאה מרמיסה בתוכם, כפי שמתבטא במילה וּמִרְפַּשׂ.