הפסוק חושף פער עמוק בין התנהגותם הגלויה של העם לבין יחסם האמיתי והנסתר כלפי הנביא. בעוד שכלפי חוץ הם מפגינים רצון עז לשמוע את דבר ה', בחדרי חדרים הם לועגים לשליחו.
הביטוי הַנִּדְבָּרִים בְּךָ מתאר דיבור של ליצנות, לעג וגנאי [רש"י, מצודת דוד]. מבחינה לשונית, כאשר פועל מהשורש ד.ב.ר מלווה באות בי"ת, הכוונה היא תמיד לדיבור שלילי ולגנאי, למעט מקרים שבהם מדובר בנבואה מאת ה' [רד"ק, מלבי"ם]. השימוש בבניין נפעל מורה על כך שמדובר בשיחה הדדית, שבה אנשים מחליפים דברים זה עם זה באינטנסיביות [רד"ק, מלבי"ם].
מקום השיחה, אֵצֶל הַקִּירוֹת וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים, מדגיש את החשאיות של הלעג. רוב הפרשנים מסכימים כי אלו הם מקומות סתר מובהקים. דרכם של בני אדם המבקשים לשתף סוד היא להישען על קיר כדי למנוע מאחרים להאזין מאחוריהם, או לעמוד בפתח הבית, מקום שבו נמצאים רק בני המשפחה או חברים קרובים, ושם הם מגלים את צפונותיהם זה לזה כאחים אהובים [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].
הפסוק ממשיך ומתאר כיצד השמועה עוברת מפה לאוזן בשכונה [ביאור שטיינזלץ], וְדִבֶּר חַד אֶת אַחַד, אִישׁ אֶת אָחִיו. המילה חַד משמעותה אחד, והאות אל"ף הושמטה ממנה לשם הקיצור, בדומה לצורת הדיבור בשפה הארמית [רד"ק, מצודת ציון].
הקריאה בֹּאוּ נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת ה' (כאשר המילה נָא פירושה עתה [מצודת ציון]), נאמרת על ידם בצביעות. מצד אחד, הם מעמידים פנים כאילו הם מאמינים יראי שמים הרודפים אחר דעת ה' וצמאים לשמוע את תוכחת הנביא [מלבי"ם]. אולם מנגד, הזמנה זו עצמה נאמרת מתוך זלזול ודרך לעג, כאשר הם מזמינים זה את זה לשמוע את הנביא כמעשה של ליצנות ולא מתוך יראת שמים אמיתית [מצודת דוד].