כוחה העצום של החזרה בתשובה משנה לא רק את ההווה והעתיד של האדם, אלא גם מעצב מחדש את משמעות עברו. מבחינת מסירת הטקסט וקריאתו, המילה חטאתו כתובה כך אך נקראת "חטאתיו" בלשון רבים, והמילה חיו נכתבת באות וי"ו בהתאם למסורת, בניגוד לגרסאות שבהן נכתבה באות ה"א [מנחת שי].
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילים אֲשֶׁר חָטָא מתייחסות לכל תקופת העבר, מאז תחילת החטא ועד לרגע שבו האדם שב מדרכו הרעה. ההבטחה לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ כעת, משמעותה שהחטאים לא יעמדו לו לרועץ ולא יגרמו למותו, וזאת מכיוון שכעת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה, ועל כן יזכה לחיים.
גישה נוספת מעמיקה במשמעות של אי הזכרת החטאים, ומסבירה כי כאשר אדם עושה תשובה מאהבה, העוונות הופכים ממש לזכויות. לפיכך, החטאים אינם נזכרים לו כחטא כלל, והוא נחשב כאילו מעולם לא חטא אלא רק עשה משפט וצדקה. כך למשל, אם אדם חבל או גזל ואז השיב את הגזלה, חטא הגזלה אינו נחשב לו יותר, ומה שנזקף לזכותו הוא עצם קיום מצוות העשה של השבת הגזלה ותשלום החוב. בזכות הפיכת החטא למצווה, חָיוֹ יִחְיֶה [מלבי"ם].