יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק ט״ז

חזרתו בתשובה של האדם מעצבת מחדש את עברו, כך שכׇּל חַטֹּאתָו אֲשֶׁר חָטָא מתחילת דרכו ועד לרגע התשובה, לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ ולא יעמדו לו לרועץ. מכיוון שכעת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה, הוא נחשב כאילו מעולם לא חטא אלא פעל כראוי. יתרה מכך, כאשר התשובה נעשית מאהבה העוונות הופכים לזכויות ממש, כדוגמת אדם המשיב גזלה ובכך מקיים מצווה. בזכות הפיכת החטאים למצוות, מובטח לחוזר בתשובה כי חָיוֹ יִחְיֶה.