יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק כ״ב

רוח הנבואה, המכונה וְיַד־ה', שרתה בעוצמה על הנביא בלילה שלפני הגעת הפליט שנשא את בשורת החורבן. התגלות זו סיימה תקופה ארוכה שבה נכפה על הנביא אלם חלקי, וכעת ה' התיר את שתיקתו כמתואר במילים וַיִּפְתַּח אֶת־פִּי. במשך הלילה שבו עשה הפליט את דרכו, עַד־בּוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר, התבשר יחזקאל כי מעתה יוכל לשוב ולהוכיח את העם. עם הגעת הפליט התברר לעם כי נבואות הזעם התקיימו והם היו מוכנים להקשיב, ולכן וַיִּפָּתַח פִּי מחדש גם לנבואות נרחבות של נחמה וגאולה. מאותו רגע הוסרה המגבלה לחלוטין, והנביא יכול היה לדבר בחופשיות ולהעיד וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד.