יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק כ״ו

בני העם בוטחים בכוח הזרוע ומבססים את חייהם על אלימות, ולכן נאמר עליהם עֲמַדְתֶּם עַל־חַרְבְּכֶם, כלומר בחרבכם, כשהם חגורים בנשק ומוכנים תמיד לשפוך דם נקי. בנוסף, עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה במעשים של גילוי עריות, בסיומת לשונית הרומזת כי התוכחה מכוונת במיוחד כלפי הנשים. אלימות ופריצות אלו נשזרות יחד כאשר וְאִישׁ אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם בניאוף, מעשים שלעיתים אף נכפים באונס באמצעות כוח החרב. לנוכח פשעים חמורים אלו, מופנית כלפיהם התמיהה הרטורית וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ, המבהירה כי אין להם כל זכות לצפות להישאר בארץ ולרשת אותה.