תפקידו של הצופה הוא לזהות את הסכנה בזמן אמת ולהתריע עליה כדי להציל חיים. הפרשנים מסכימים כי המילה חֶרֶב אינה מתארת כלי נשק בודד, אלא משמשת כדימוי לגייסות האויב ולצבאות החמושים המגיעים כדי להרוג [רש"י, רד"ק].
כאשר הצופה רָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ, כלומר מגיעה אל תחומי המדינה [ביאור שטיינזלץ], או כאשר הוא מזהה שהאויב כבר הגיע, מנצח ומתחיל לכבוש את העיר [מצודת דוד, מלבי"ם], עליו לפעול מיד. לשם כך הוא תָקַע בַּשּׁוֹפָר, פעולה המשמשת כסימן וכתרועת אזעקה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מטרת התקיעה היא וְהִזְהִיר אֶת הָעָם, להעביר להם מסר דחוף כדי שיוכלו להישמר מפני הסכנה [מצודת דוד], או לחלופין, כדי שימהרו לברוח על נפשם מפני האויב הכובש [מלבי"ם].