יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק כ״ד

לאחר חורבן בית המקדש, הניצולים שנותרו בארץ וחיו בתוך הערים ההרוסות, המכונים יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת, האמינו כי קדושת הארץ לא בטלה. הם ביססו את ביטחונם על קל וחומר היסטורי וטענו כי אם אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם ובכל זאת זכה לרשת את הארץ, קל וחומר שהזכות מגיעה להם, שכן וַאֲנַחְנוּ רַבִּים בהשוואה לאדם בודד. מתוך כך הסיקו הניצולים כי לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה, כלומר לירושה, וראו בעצם הישרדותם הוכחה לכך שה' עומד לצדם. עם זאת, תחושת ביטחון זו התבססה על אשליה, והנביא עתיד להבהיר להם כי בשל חטאיהם זכות האבות פקעה והארץ תהפוך לשממה מוחלטת.