הנביא פונה אל העם השרוי בייאוש תחת משא פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ, המבטאים את הצטברות מרידותיהם בה' ואת עבירות התאווה שלהם. הם חשים כי הם נְמַקִּים, כלומר נמסים ונרקבים בתוך הצרות שבאו עליהם בצדק, ולכן מאבדים כל תקווה שהתשובה תוכל להצילם. העם מדמה את מצבו לחולה סופני שחרטה לא תרפא את מחלתו, ואף חושש שפרישה פתאומית מהרגליו הרעים תביא למותו, ולכן זועק מתוך חוסר אונים וְאֵיךְ נִחְיֶה. למרות שדברים אלו משקפים תחושת אבדון, ניתן לראות בעצם הווידוי וההכרה באחריות למצבם ניצוץ חיובי המהווה את תחילתו של תהליך התיקון.
יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק י׳
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹר֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֤ן אֲמַרְתֶּם֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי־פְשָׁעֵ֥ינוּ וְחַטֹּאתֵ֖ינוּ עָלֵ֑ינוּ וּבָ֛ם אֲנַ֥חְנוּ נְמַקִּ֖ים וְאֵ֥יךְ נִֽחְיֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.