קרה לכם פעם שעשיתם טעות שהרגישה כל כך גדולה, עד שחשבתם שאין שום דרך לתקן אותה? לפעמים, כשמצטברים הרבה דברים לא טובים, קל מאוד להרגיש ייאוש ולרצות להרים ידיים.
זה בדיוק מה שמרגישים עם ישראל באותו הזמן. הם מסתכלים על כל המעשים שלהם ומרגישים משא כבד מאוד. הם מדברים על פשעינו וחטאתינו, כלומר על המעשים הרעים שעשו ממש בכוונה נגד ה׳ ועל הטעויות שעשו בגלל פיתויים שונים. בגלל כל הצרות שבאו עליהם כעונש, הם מעידים על עצמם שהם נמקים, שזה אומר שהם כאילו נמסים ונעלמים בתוך הקושי הגדול.
העם נמצא בייאוש עמוק. הם מבינים שהם נענשו בצדק, אבל הם בטוחים שעכשיו כבר מאוחר מדי לבקש סליחה ולחזור בתשובה. הם מרגישים ממש כמו אדם חולה שלא הקשיב להוראות של הרופא זמן רב, ועכשיו הוא חושב ששום תרופה כבר לא תעזור לו להבריא. מתוך העצבות הזו, הם לא מבינים איך יוכלו להמשיך לחיות ככה, ומאבדים את התקווה שאפשר לתקן את מה שהתקלקל.