כאשר וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ שלֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי, הם טוענים כי הנהגת ה' אינה נכונה ומתוקנת, שכן לשיטתם צדק דורש לשקול את כלל מעשיו של האדם בעבר ולא להעניש צדיק רק בגלל חטא עכשווי. בתגובה משיב ה' כי דווקא וְהֵמָּה דַּרְכָּם לֹא־יִתָּכֵן, מכיוון שבניגוד לטבע האנושי הנוקשה, רחמי ה' מאפשרים למחוק את החטאים ולסלוח לאדם ששב בתשובה. יתרה מזאת, טענת העם סותרת את עצמה, שהרי גם בית משפט אנושי שופט אדם על פי מצבו הנוכחי, כגון צדיק שרצח או רשע שהשתקם. מכיוון שבני האדם ממילא שופטים זה את זה על פי ההווה, אין להם כל עילה לבקר את המשפט האלוהי הפועל בדיוק באותם הכללים.
יחזקאל, פרק ל״ג, פסוק י״ז
וְאָֽמְרוּ֙ בְּנֵ֣י עַמְּךָ֔ לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י וְהֵ֖מָּה דַּרְכָּ֥ם לֹא־יִתָּכֵֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.